פדיון ימי חופשה: מי זכאי וכמה שנים אחורה

גמר חשבון עם עובד שעוזב כולל כמה רכיבים, ופדיון ימי חופשה הוא אחד מאלה שמעוררים הכי הרבה מחלוקות. הסיבה פשוטה: מדובר בימים שנצברו לאורך שנים, לעתים בלי מעקב מסודר, ובסיום ההעסקה צריך לתרגם אותם לסכום אחד. המדריך מתמקד ברגע הסיום עצמו ובמה שהמעסיק צריך לבדוק לפני התשלום האחרון.

המדריך לא חוזר על השאלה כמה ימים צוברים בכל שנת ותק. את הטבלה המלאה ואת כללי הניצול במהלך העבודה תמצאו במדריך ימי חופשה לפי חוק. כאן נניח שהמכסה השנתית ידועה, ונעסוק במה שקורה לימים שלא נוצלו כשיחסי העבודה מסתיימים, אצל עובדים בוגרים ואצל בני נוער.

מי זכאי לפדיון חופשה

לפי כל זכות, כל עובד שכיר שפוטר, התפטר או פרש לגמלאות ונשארו לו ימי חופשה שלא ניצל זכאי לתשלום עבורם, וכך גם יורשיו של עובד שנפטר. הסכום הוא מספר הימים שלא נוצלו כפול שווי יום חופשה, כלומר השכר שהעובד היה מקבל אילו יצא לחופשה. התשלום משולם בדרך כלל יחד עם המשכורת האחרונה. כשלעובד מגיעה חופשה ארוכה מהחוק מכוח חוזה, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, פדיון הימים העודפים כפוף לאותו הסכם.

על כמה שנים אחורה מחשבים

זו נקודת המפתח. לפי כל זכות, בעיקרון העובד זכאי לתשלום עבור כל הימים הצבורים שמופיעים בתלוש. רק כשהיתרה בתלוש אינה נכונה, הזכאות מוגבלת לשנה הנוכחית ולשלוש השנים שקדמו לה. בפסק דין מיום 11.11.2019 קבע בית הדין הארצי לעבודה שעובד זכאי לפדות את היתרה שבתלוש, 21.22 ימים באותו מקרה, גם אם הימים נובעים מתקופה שקדמה לשלוש שנות ההתיישנות.

מצב התלושים	על מה משלמים
מפרטים נכון את הניצול ואת היתרה	כל היתרה שבתלוש, גם מעבר לשלוש שנים
לא מפרטים נכון את מאזן החופשה	הימים שלא נוצלו בשנה האחרונה ובשלוש השנים שקדמו לה

כשהתלושים לא אמינים, בית הדין הארצי פירט בפסק דין אחר איך מחשבים: סוכמים את כל הימים שעמדו לזכות העובד בשנת העבודה האחרונה ובשלוש השנים שקדמו לה, ומפחיתים את מה שנוצל. באותו מקרה עמדו לזכות העובד 67 ימים והוא ניצל 37, ולכן נפסק פדיון של 30 ימים. לפי שכר יומי של 364 ₪, הסכום הגיע ל 10,920 ₪.

יתרת החופשה בתלוש ושווי יום חופשה

המעסיק מחויב לפרט בתלוש השכר החודשי את ימי החופשה שניתנו ואת היתרה, וההנחה היא שהיתרה נכונה אלא אם הוכח אחרת. לפי כל זכות, נטל ההוכחה מוטל על המעסיק, שחייב לנהל פנקס חופשה שנתית. מעסיק שלא מפרט צבירה וניצול, כנדרש בתיקון 24 לחוק הגנת השכר, מסתכן בסנקציות פליליות ואזרחיות.

שווי יום החופשה תלוי בשיטת הצבירה. במקום שצובר לפי ימים קלנדריים, כולל ימי המנוחה, יש יותר ימים ושווי כל יום קטן יותר. במקום שצובר לפי ימי עבודה, יש פחות ימים ושווי כל יום גדול יותר. מהפדיון מנכים מס הכנסה, אך לא דמי ביטוח לאומי ובריאות, ואין חובה להפריש ממנו לפנסיה או לקרן השתלמות, אלא אם סוכם אחרת.

פדיון חופשה לבני נוער

לבני נוער יש כללים משלהם, שחשוב להכיר בעסקים שמעסיקים בני נוער עובדים. לפי כל זכות, סוכמים את הימים שעמדו לזכות הנער בשלוש השנים הקלנדריות שקדמו לתום העבודה, מוסיפים את השנה השוטפת ומפחיתים את מה שנוצל. כשהתלוש נכון, משלמים לפיו. הפדיון משולם במועד השכר האחרון, ואפשר לתבוע אותו בתוך 3 שנים מתום ההעסקה. המכסה תלויה בהיקף העבודה:

• שנה מלאה במשרה מלאה, או 200 ימי עבודה בשנה: 18 ימים.
• פחות מ 200 ימים בשנה: מספר הימים שעבד חלקי 200, כפול 18.
• חלק מהשנה: מ 240 ימים ומעלה 18 ימים, ומתחת לכך מספר הימים חלקי 240, כפול 18.
• שכר שעתי ופחות מ 75 ימים רצופים: 4% מכל השכר בתקופת העבודה.

צ'קליסט למעסיק לפני גמר החשבון

רוב המחלוקות נולדות מכמה טעויות חוזרות: תלוש שלא משקף את היתרה, ניסיון לקזז תשלומים ששולמו במהלך העבודה, או חפיפה כפויה עם הודעה מוקדמת לפיטורים. לפי כל זכות, כשהמעסיק מוותר על עבודת העובד בתקופת ההודעה, אסור לכפות עליו לצאת לחופשה כדי להקטין את הפדיון. אלה הבדיקות שכדאי לבצע לפני המשכורת האחרונה:

• להשוות את היתרה בתלוש האחרון לפנקס החופשה ולתקן לפני התשלום.
• אם התלושים לא היו מדויקים, לחשב את השנה האחרונה ועוד שלוש שנים.
• לא לקזז פדיון ששולם במהלך העבודה, כי הוא אינו פוטר מפדיון בסיום.
• עובד שמבקש לנצל ימים בתקופת ההודעה: לאשר רק אם 14 ימים ממנה לפחות לא יחפפו את החופשה.
• לנכות מס הכנסה בלי דמי ביטוח לאומי, ולשלם יחד עם המשכורת האחרונה.

שאלות נפוצות